פסק-דין בתיק עת"מ 31376-08-11

עתירה זו תוקפת את החלטת הרשות לרישוי עסקים בעריית ירושלים מיום 26.6.11 לדחות את בקשת העותר לקבלת רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, למכולת המופעלת על ידו ברח' חזקיהו המלך ירושלים. בהחלטה נאמר כי בקשת הרישיון נדחתה כבר ביום 23.2.10, וכי לבקשת העותר הועברה בקשתו לוועדת החריגים, שמצאה כי עבירות הבניה המצויות בעסק אינן נחשבות לזוטות, ולפיכך כל עוד לא יוסרו לא יינתן הרישיון.

בעתירה, שתוקנה ברשות בית המשפט, נטען כי בשנת 1999 ניתן לעסק רישיון, אלא שרישיון זה בוטל בשנת 2004 בעקבות עבירת בניה שהובילה להגשת כתב אישום ולהרשעת העותר (בשנת 2003) בקירוי ללא היתר של שטח בן כ-10 מ"ר בחצר החנות. בשנת 2009 הגיש העותר בקשה חדשה לרישיון עסק. הבקשה הועברה לדיון בפני ועדת חריגים פנימית בעירייה, הבודקת את התאמת העסק לדיני התכנון והבניה. ביום 29.9.09 החליטה ועדת החריגים על העברת התיק לבחינה של מנהל המחלקה לפיקוח על הבניה, כדי שיודיע האם קיימת כוונה להגיש בנוגע לעבירת הבניה כתב אישום או בקשה לצו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. מנהל מחלקת הפיקוח כתב ביום 30.9.09 כי הבניה האסורה מצויה במקום מרכזי (סמוך לבית אלישבע) הנצפה לציבור, ולפיכך קיים ענין ציבורי בהסרת העבירה, כאשר הדרך הנכונה לכך היא במסגרת הבקשה לרישיון עסק ולא באמצעות נקיטת הליך חדש לפי חוק התכנון והבניה. על יסוד דברים אלה נדחתה הבקשה לרישיון עסק ביום 23.2.10. לאחר מכן שבה ועדת החריגים, לבקשת העותר, לדון בענין, אך החלטתה מיום 7.2.11 הייתה שלא לאשר את הבקשה כל עוד לא תסולק הבניה החורגת. בהמשך לכך החליטה הרשות לרישוי עסקים ביום 26.6.11 שלא לשנות מהחלטתה הדוחה את הבקשה.

בעתירה המתוקנת נטען כי החלטת המשיבה נגועה בחוסר עקביות ובחוסר סבירות קיצוני, שהרי ועדת החריגים ביקשה לדעת האם בכוונת המחלקה לפיקוח על הבניה לנקוט לגבי עבירת הבניה בהליך פלילי או בהליך לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. משעה שתשובת מנהל מחלקת הפיקוח לשתי השאלות הייתה שלילית, ומשעה שהתביעה העירונית אישרה (אגב חזרה מכתב אישום נוסף שהוגש נגד העותר לפי חוק התכנון והבניה) כי העבירה של קירוי 10 מ"ר הוסרה ברובה וכי קיימת במקום סגירה נוספת ישנה מאד, אין זה סביר לסרב לבקשת הרישיון ולעשות שימוש בחוק רישוי עסקים כאמצעי יחיד לאכיפת דיני התכנון והבניה, שעה שגורמי האכיפה החליטו שלא לעשות לשם כך שימוש בחוק התכנון והבניה.

במענה להחלטת בית המשפט מיום 23.10.11 הודיעה המשיבה ביום 13.11.11 כי כלל עבירות הבניה בעסק משתרעות על פני שטח של כ-42 מ"ר, וכי לנוכח היקף השטח ומיקומו בצומת עמוס המשמש מידי יום למעבר אלפי אנשים, אין מדובר בזוטי דברים וקיים אינטרס ציבורי בהסרת העבירות. מאחר שהעותר הותיר את הבניה הבלתי-חוקית על כנה חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו להסדיר את הדבר, הוחלט לאחרונה לפעול נגד העבירות גם על פי חוק התכנון והבניה. בהמשך להודעה זו הוגשה לפני שבועות ספורים לבית המשפט לענינים מקומיים בירושלים בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה לגבי סגירה וקירוי בשטח של כ-22 מ"ר שבוצעו בשטח בית העסק ללא היתר ובינתיים התיישנו.

העותר מבקש בעקבות התפתחות זאת לשוב ולתקן את עתירתו. לטענתו, הגשת הבקשה לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט מצד המשיבה, במטרה להביא לדחיית העתירה בענין בקשת רישיון העסק, לאחר שהרשות המוסמכת כבר הודיעה כי לא תנקוט נגדו בהליך לפי חוק התכנון והבניה. העותר מצביע על סתירה בין שטח הבניה הלא-חוקית שצוין בהודעת המשיבה מיום 13.11.11 (42 מ"ר) לבין השטח שננקב בבקשה לצו הריסה (22 מ"ר), וכן על כך שהעובדות בהודעה ובבקשה נתמכות בתצהירים של עובדים שונים בעירייה. לדבריו, המשיבה נהגה שלא כהלכה כאשר הגישה את הבקשה לצו הריסה ללא הרשעה לגבי שטח שחלקו היה נשוא ההליך הפלילי ממנו חזרה בה המאשימה לאחר שהעבירה ברובה הוסרה.

לא מצאתי מקום לאפשר את תיקון העתירה, שכן - מהטעמים שיפורטו להלן - לא יהיה בתיקון זה למנוע את דחייתה על הסף, כמתחייב מההתפתחות המתוארת (והכול בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 30.11.11 בה ניתנה לעותר ההזדמנות לנמק מדוע לא תידחה העתירה על הסף מהטעם האמור).

כידוע, אחת ממטרותיו של רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים הנה " קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה" (סעיף 1(א)(6) לחוק; ראו גם סעיף 2(ג) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995). לשם השגת מטרה זו רשאית רשות הרישוי, ופעמים שאף חייבת, להימנע מלתת את הרישיון מקום בו מצויה בניה בלתי-חוקית במבנה המשמש את העסק. ראו למשל הדברים שנאמרו בעע"ם 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה פתח-תקוה (מיום 9.3.06, בפסקה 7): " הכלל הוא כי בין המטרות שרשיון העסק נועד להבטיח נכללת גם המטרה של קיום דיני התכנון והבניה. לפיכך, הפרתם של דינים אלה עשויה לשמש טעם מספיק למנוע מעסק את קבלת רשיון העסק. יתרה מזו, ככלל, החלטה ליתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה, תהיה החלטה בלתי סבירה". סטייה מכלל זה תיתכן רק בנסיבות מיוחדות וחריגות, בהן החריגה מדיני התכנון והבניה הינה קלה ביותר או כשמדובר במבנה ישן אשר אין אפשרות לאתר את היתר הבניה שניתן להקמתו, ובתנאי נוסף שהתובע של הרשות המקומית קבע כי מחמת טעמים אלה לא ינוהל בגין החריגה הליך לפי חוק התכנון והבניה (עע"ם 8481/04 הנ"ל, בפסקאות 11-9; הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 8.1151). תנאי אחרון זה אינו מתקיים לעת הזאת במקרה שלפנינו, ומשכך אין צורך להיזקק לשאלה הנוספת בדבר היקף הבניה הבלתי-חוקית הקיימת בעסק ומידת פגיעתה בערכים המוגנים בחוק התכנון והבניה. כפי שעולה הן מההלכה הפסוקה והן מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, החלטה של תובע עירוני לנקוט נגד חריגת בניה שבעסק הליך לפי חוק התכנון והבניה, מספיקה לשם הצדקת סירוב למתן רישיון עסק. אף כי בעת הגשת העתירה שלפנינו הליך שכזה טרם ננקט, בינתיים עמדת התביעה השתנתה והוגשה בקשה לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. כל עוד בקשה זו תלויה ועומדת, וכל עוד לא ניתנה קביעה של הערכאה השיפוטית המוסמכת - היא בית המשפט לענינים מקומיים אליו הוגשה הבקשה - הדוחה את העובדות והטענות המפורטות בבקשה, אין מקום לכך שבית המשפט לענינים מינהליים יורה לרשות הרישוי לתת רישיון לעסק חרף קיומה של חריגת הבניה הנטענת בבקשה. על פי הנטען שם, מדובר בחריגה המשתרעת על פני שטח של כ-22 מ"ר, הבולטת ומכערת את חזות העיר ומהווה פגיעה חמורה באינטרס הציבורי. עצם קיומן של טענות כאלה בבקשה למתן צו הריסה שהגיש תובע מוסמך, מהווה תשתית מספקת לאי-מתן רישיון עסק, למצער כל עוד הבקשה לא הוכרעה. השגות העותר נגד האמור בבקשה הנן ענין לבית המשפט לענינים מקומיים לענות בו במסגרת הדיון בבקשה המונחת לפניו. בית המשפט לענינים מינהליים אינו משמש ערכאת ערעור על בית המשפט לענינים מקומיים, אף לא ערכאת פיקוח על החלטת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להגיש לבית המשפט לענינים מקומיים בקשה לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. לפיכך אין בטענות העותר כלפי הבקשה שהוגשה לצו הריסה, להקים עילת התערבות בהחלטה המסרבת מתן רישיון לעסק.

מטעמים אלה העתירה נדחית, וכמוה הבקשה לתיקון העתירה. בנסיבות המקרה, ומאחר שהבקשה לצו הריסה הוגשה לאחר הגשת העתירה, לא יחויב העותר בהוצאות.

המזכירותתשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.                           

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: